תיקון עולם

באחת הסצנות המפורסמות בסרט "המטריקס" מחליט הסוכן סמית' לחלוק עם מורפיוס השבוי תובנה, הארה, שהגיע אליה. כשנדרש הסוכן סמית' לסווג את האנושות מבחינה ביולוגית הוא הבין שלמעשה, בני האדם אינם יונקים – בשונה מיונקים, שתמיד מגיעים לאיזון עם הסביבה הטבעית שלהם ומצליחים לשמור עליה ועל מקומם בה, בני האדם נוטים להתרבות בצורה בלתי מבוקרת, לכלות את המשאבים של האזור שבו הם נמצאים עד שהוא נעשה בלתי אפשרי למגורים, ואז פשוט עוברים למקום אחר. "יש אורגניזם נוסף על כדור הארץ שמתנהל על פי אותה תבנית", אומר הסוכן סמית' למורפיוס, "אתה יודע מהו? וירוס. בני האדם הם מחלה, סרטן, המגפה של הפלנטה הזאת". מסכם סמית'.

הסוכן סמית' צדק באבחנה שלו, אבל טעה במסקנה. אמת, התנהלות בני האדם על פני כדור הארץ דומה לזה של וירוס קטלני בתוך גוף חי, אולם בני האדם אינם המחלה, הם עצמם לוקים בה, גם אם השפעותיה ההרסניות יחולו על כלל הפלנטה. המחלה היא השיטה שבאמצעותה אנו מנהלים את ניצול המשאבים הנדרשים לנו מכדור הארץ ואת המרתם ל"מוצרים" – המערכת הכלכלית הקיימת, זו שמבוססת על כסף המייצג חוב, עבודה אנושית ויחסי תחרות.

בעבר הביאה שיטה זו תועלת רבה לאנושות. בזכותה היינו מסוגלים לתת למשאבים שונים – אנרגיה או חומרים – ערך משותף על פי אמת מידה יציבה פחות או יותר, וכך לפזר אותם בצורה הגיונית למדי בין בני האדם. השיטה הכלכלית הקיימת, במיוחד זו שנהוגה היום ברוב העולם, קרי – הקפיטליזם, הצליחה לכאורה לרתום את יצר התחרות שבאדם לטובת שיפור אמצעי הייצור וכך להתגבר על בעיית המחסור.

אבל בינתיים המציאות השתנתה. בזמן שעוד ועוד אמצעי ייצור עוברים מעבודה אנושית לשיטות אוטומטיות מספר בני האדם על פני כדור הארץ ממשיך לגדול, ובקרוב כבר לא יתאפשר לספק לכולם עבודה; המשאב החשוב ביותר, שבזכותו התאפשר השגשוג חסר התקדים של ימינו – הנפט – עומד להיגמר; ותופעות הלוואי של שיטות ניצול המשאבים הנהוגות – זיהום האוויר, הפסולת הסביבתית וככל הנראה גם ההתחממות הגלובלית – מתקרבות לשלב קריטי, שממנו כבר לא תהיה דרך חזרה. המציאות השתנתה, אבל השיטה נשארה כשהיתה, והיא אינה מסוגלת להתאים את עצמה לתנאים החדשים.

בתנאים האלה, המערכת הכלכלית המוניטרית מתפקדת ממש כמו מחלה שיש להילחם בה, ונראה שאם הטיפול בה לא יחל בשנים הקרובות, היא גם עלולה להיות קטלנית – להביא לסופה של הציוויליזציה האנושית.

בזמן האחרון נחשפתי לכמה נבואות זעם באשר לעתיד האנושות בעשורים הקרובים. הנושאים העיקריים שעליהם הצביעו אותם רואי שחורות שוב ושוב היו שלושה: משבר החוב שצפוי להפיל את כלכלות העולם, "שיא תפוקת הנפט", וההתחממות הגלובלית. בפוסט הזה אנסה להבחין בין סוגי התחזיות הקודרות האלה, ואראה שבמסגרת השיטה המוניטרית אי אפשר לפתור את הקריטיות שבהן, כך שבעצם, המשבר הראשון הצפוי לנו – המשבר הפיננסי שככל הנראה ישפיע על חיי כולנו בשנים הקרובות – לא זאת בלבד שאין צורך לחשוש ממנו – אלא יש לצפות לו, שכן הוא יהווה הזדמנות, חד פעמית אולי, להציל את העולם.

העיניים נפקחות?

בחודשים האחרונים הולכת ומתפשטת ההבנה שמשבר האשראי שפרץ לפני שנתיים עם קריסת שוק הנדל"ן האמריקאי לא נגמר, ורק הולך ומחריף. עד כה הרשתה לעצמה העיתונות הכלכלית להתעלם מהסימנים החד-משמעיים שהעידו על כך שאין הצדקה לעליות בבורסות העולם, כפי שהתעלמה גם מהסימנים לקראת המשבר הקודם, אבל לפני כחודשיים, כשנודע היקף הגירעון העצום של יוון והחלה ההידרדרות באירופה (שבינתיים נבלמה באופן זמני), גם בעיתונות הכלכלית הפופולרית החלו להשמיע את קולם של הפסימיים.

עד למשבר באירופה ניתן היה לשמוע את נבואות הזעם באשר למשבר הפיננסי הצפוי לנו כמעט רק מגופים עצמאיים – דוגמת קורס היוטיוב המצוין של ד"ר כריס מרטינסון "The Crash Course" (לאחרונה הוא העלה הרצאה מרוכזת של 45 דקות שבה הוא מעביר את עיקרי הדברים, מומלץ מאוד גם, ובעיקר, למי שלא שולט במונחים הכלכליים), או הבלוג "naked capitalism" של איב סמית', וכמובן ההרצאות של פיטר ג'וזף וז'ק פרסקו.

אבל בחודשים האחרונים התפשטה הפסימיות גם לעיתונות המיינסטרים, ומי שעוקב אחריה נתקל בעוד ועוד ציטוטים של רואי שחורות מלב הממסד. כמה דוגמאות: "התמוטטות המערכת הפיננסית כפי שאנו מכירים אותה היא אמיתית והמשבר רחוק מלהסתיים" – המשקיע ג'ורג' סורס; "המצב הכלכלי כיום חמור. גורלו של היורו נחרץ" – מחבר הספר "הברבור השחור" הכלכלן פרופ' נאסים טאלב; "המשבר הכלכלי יוביל להיעלמות האירו, יהפוך למשבר בשוק העבודה שיהפוך להיות משבר חברתי שיהפוך להיות משבר פוליטי שיפיל דמוקרטיות ויעלה רודנויות ויוביל למלחמת עולם" – ד"ר גד פניני; וכמובן – "זו רק ההתחלה. המשבר לא הסתיים ואף אינו עומד להסתיים. להפך, הוא עומד להחמיר בהדרגה, אם גם לא באופן עקבי, ולהמשיך ולהחריב את התשתית הכלכלית של השגשוג שחווה המערב בעשרות השנים האחרונות. יש סיבה טובה מאוד לפחד." –הקפיטליסט היומי אורי רדלר, שהביא אותי לכתוב את הפוסט הזה.

אבל לפני שאתייחס להצעות הפתרון שלהם, לכשלים שבהן (ובאחרות), ואציב מולן את האלטרנטיבה ההגיונית, אם כי הרדיקלית מאוד, שעומדת על הפרק – אני רוצה להצביע על נקודה חשובה מאוד, אפילו קריטית, שכל אותם כלכלנים פסימיים מתעלמים ממנה לחלוטין.

המשבר הכלכלי המתרגש עלינו הוא עניין פנימי של המערכת המוניטרית, זו שמבוססת על חוב (שמיוצג על ידי כסף), הלוואות וריבית. הוא אמנם ישפיע בצורה הרסנית על העולם האמיתי – אבל העולם האמיתי הוא לא הגורם לו. במאות האחרונות הגיעה האנושות למצב של שליטה גדולה מאוד בטבע, וגם אסונות עצומים כמו הצונאמי ב-2004, הוריקן קטרינה ב-2005, רעידות האדמה בטורקיה ובהאיטי והתפרצות הר הגעש באיסלנד השפיעו בצורה זניחה, אם בכלל, על כלכלות העולם.

בשנים האחרונות חל זינוק עצום בהתפתחות המדעית והטכנולוגית, ובעקבות זאת בשיפור אמצעי הייצור, כך שמבחינה טכנית המחסור והרעב אמורים היו להצטמצם למינימום. נכון, גם אוכלוסיית העולם גדלה באותו הזמן, אבל זו לא הסיבה למשבר הצפוי, אין לו שום הצדקה מלבד דרך הפעולה של השיטה הכלכלית עצמה.

אתם רואים את האבסורד? האנושות מתקדמת, המדע לא עוצר, הטכנולוגיה מאפשרת לספק יותר שפע בפחות השקעה וליותר אנשים, אבל באגים במערכת הכלכלית יגרמו לכך שנצטרך "להדק את החגורה" כדי לאפשר לשיטה להמשיך לתפקד.

אבל ככל הנראה, גם הידוק החגורה הזה לא יועיל. הגישה שלפיה כדי לצאת ממיתון על המדינה לשמור על גירעון נמוך, לצמצם בהוצאות הממשלתיות ולתת לשוק להתאושש מעצמו הוכחה ככישלון מוחץ כבר בשנות השלושים. זה היה בסופו של דבר ה"ניו דיל" של רוזוולט – שהזרים סכומי כסף עצומים לעבודות יזומות ולפרויקטים אחרים – שהוציא את ארה"ב, ואחריה את העולם כולו, מהתקופה הנוראה הזו. תיאור מצוין של התקופה הזו נמצא בספר "1929 – איך לא למדנו דבר" של סלווין פרקר.

אבל למרבה הצער, הפעם גם פתרון נוסח ה"ניו דיל" לא יעבוד. הרי בפועל, זו המדיניות שמנסה אובמה להוביל באמצעות אותו "bailout" מפורסם – הצלת חברות פיננסיות באמצעות קניית המניות שלהן או באמצעות הזרמה ישירה של כספים – אבל המצב רק ממשיך להידרדר. ככל הנראה, גם הניסיונות משמאל לחוקק עוד חוקים כדי לחזק את הרגולציה, מתוך מחשבה שבכך יצליחו לסתום את החורים של השיטה, ייכשלו. המערכת כבר מזמן הפכה מורכבת מדי, ואיש פיננסים מוכשר תמיד ימצא את דרכו לעשות כסף תוך כדי גרימת נזק לשאר אברי המערכת.

ייתכן, גם כאן, שאני טועה, והפתרונות הקונוונציונליים המוצעים יצליחו. אבל אם זה יקרה, הרי שהדבר יביא בעתיד הקרוב לאסונות בקנה מידה הרבה יותר גדול מכל מיתון עולמי. ממש כך – הסכנה הגדולה איננה בכך שהפתרונות האלה ייכשלו – אלא בכך שהם יצליחו. אם צמצום הגירעונות של כלל ממשלות העולם יצליח למנוע קריסה טוטלית של השיטה המוניטרית, או מהצד השני – הטלת כללי פיקוח נוקשים יותר על המוסדות הפיננסיים תחזיר את האמון בהם ותאפשר להם להמשיך ולתפקד – המחלה שמקננת באנושות תעבור בעשורים הקרובים את השלב הקריטי, ומכאן והלאה כבר יהיה כמעט בלתי אפשרי להציל אותנו.

או שממשיכים להתעלם מהסימפטומים

החברה האנושית נמצאת היום במצב דומה לאדם שלוקה במחלה קטלנית, אך הוא אינו מודע לה, ומעדיף להתכחש לה כל עוד הוא יכול. הכאבים שגורמת לו המחלה הם אותות התראה לכך שעליו לשנות את אורחות חייו, ואם הוא מתעלם מהם, המחלה תמשיך להתפתח – עד שהיא תהרוג אותו. המשבר של 2008 היה כמו כאבים בחזה של האנושות. התעלמנו מהם, הצלחנו להמשיך הלאה, לדחות את הטיפול הדרסטי שנדרש. המשבר שצפוי בשנים הקרובות הוא כבר יותר כמו התקף לב או שבץ מוחי – כבר לא נוכל להמשיך את חיינו כפי שהם היו, אבל עדיין קיימת הסכנה שנחזור לאותה התנהלות מאוחר יותר.

אדגים את דבריי: נכון להיום, יש עדיין מספיק נפט כדי לאפשר את ההתנהלות שוק האנרגיה העולמי כפי שהוא, אבל הסימנים המצטברים מעידים על כך שהמצב הזה עומד להשתנות בקרוב. התגובה הקבועה לטענה הזו היא שאזהרות מפני "peak oil" נשמעות כבר מאז שנות החמישים, והן התבדו פעם אחר פעם. התגובה הזו אולי נשמעת הגיונית לרגע, אבל מספיק להרהר בה עוד כמה שניות כדי להבין שאין בה כלום – העובדה שטעו בעבר לא מעידה בשום אופן על כך שטועים גם היום, ואי אפשר לערער על המציאות – כמות הנפט בעולם מוגבלת, הדרישה לאנרגיה הולכת וגדלה, ושתי המגמות האלה יגיעו לסף קריטי בקרוב מאוד.

אבל כל עוד "הכסף מדבר", אין סיכוי להתמודדות רצינית עם הבעיה הזו. ככל שכמות הנפט תרד – הערך הכספי שלו יעלה, וחברות הנפט רק יגדילו את כוחן, וימשיכו במאמציהן להגביל את פיתוח האלטרנטיבות בדמות האנרגיות המתחדשות.

נכון, תחום האנרגיות המתחדשות צומח מאוד בשנים האחרונות, הרבה בזכות תמיכה ממשלתית, אבל מדובר בטיפה בים לעומת הטריליונים שמושקעים בקידוחי נפט וגז (שלא לדבר על מאות המיליארדים שנשפכו על המלחמות על השליטה בנפט – והדם שנשפך שם זו כבר שערורייה בסדר גודל אחר לגמרי).

אני מניח שאם הגעתם עד לכאן יש לכם עוד כמה דקות פנויות, ולכן אציע לכם לקחת הפסקה של שמונה דקות מהאווירה הכבדה של הפוסט הזה, ולצפות בקטע הזה מתוכנית הסאטירה "the daily show" של ג'ון סטיוארט, שיחדד את הנקודה:

שמונה נשיאים אמריקאים הצהירו שוב ושוב על כוונתם להביא את הקץ על התלות של ארה"ב בנפט, וטענו שהדבר אפשרי. והאמת היא שאני מאמין להם (מלבד הבושים, שהאינטרסים הישירים שלהם עם חברות הנפט עוד ייחשפו בקרוב, אם זה עוד לא נעשה). אובמה באמת רוצה לפתח אנרגיות חלופיות לדלקי מאובנים – אבל אין לו כוח לעשות את זה. אין מה לעשות, חברי הקונגרס שהוא צריך את תמיכתם בתוכניות כאלה ממומנים בצורה כזו או אחרת על ידי חברות הנפט, החברות האלה מספקות מי יודע כמה מקומות עבודה בארה"ב ותורמות לצמיחה שלה, הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו לפגוע בהן.

השיטה המוניטרית, אם היא תשרוד את המשבר הקרוב, לא תשאיר לנו ברירה אלא לבצע מעבר טראומטי וכואב מאוד מתלות בדלקי מאובנים לאנרגיה מתחדשת. כל עוד השיטה מתפקדת, השימוש בנפט יהיה משתלם, וכך ביום שהנפט ייגמר התשתיות לשימוש באנרגיה מתחדשת לא תהיינה מוכנות – וכל המערכות הטכניות שמאפשרות את תפקוד החברה והתרבות שלנו יקרסו בתוך כמה חודשים. היקף האסון הוא בלתי נתפס.

אותו הדבר נכון גם באשר למשבר האקלים. גם אם האמת בצד המיעוט של המדענים, וההתחממות הגלובלית אינה נובעת מהתנהגות אנושית – הרי על עצם העובדה שהעולם  מתחמם כבר כמעט אין חולק, ואין ספק שצריך להתכונן לקראת השינויים הצפויים בעקבות זאת. אבל הכנה כזאת דורשת השקעה גדולה, או במונחים של היום – כסף, והמון ממנו, והמערכת לא מסוגלת לתמרץ השקעה לטווח ארוך, זה פשוט מנוגד לעיקרון הבסיסי שלה.

כדי להמחיש את הטענה הזאת, אציג תיאור פשטני עד כדי אידיוטי, אבל כזה שיבהיר את חוסר האונים הטבוע בשיטה: תארו לעצמכם שמדען מבריק אבל לא מוכר מגלה בצורה בלתי ניתנת לערעור שבעוד שלושים שנה יתרחש אסון נורא ואיום שיביא לקץ העולם. אותו מדען לא רק מצביע על הבעיה – יש לו גם פתרון. והפתרון הזה עולה מיליארד דולר. זה הכול – מיליארד דולר כדי להציל את האנושות, אבל חייבים להתחיל לעבוד עכשיו, בעוד חודש זה כבר יהיה מאוחר מדי. המדען האומלל הזה מסוגל להוכיח בצורה חד משמעית את התיאוריה שלו ואת הצעת הפתרון, יש קונצנזוס של 100% מאחוריו – מישהו באמת חושב שהוא יצליח לגייס את הכסף הנדרש בזמן המוגבל שיש לו?

כמובן שהמציאות מורכבת יותר, אין שום הוכחות של 100%, אי אפשר לקבוע סכום ספיציפי – אבל הנקודה ברורה: השיטה הכספית לא מסוגלת להתמודד עם בעיות לטווח ארוך. אם היא תשרוד את המשבר הפיננסי הקרוב – משבר האקלים יכה בנו בעוד כמה עשורים, והתוצאות יהיו הרסניות, לכדור הארץ ולאנושות כולה.

הכל בראש, בינתיים

בשונה מנבואות הזעם שלעיל, המשבר הפיננסי המתקרב לא נולד משינוי במציאות, אלא מכשליה של המערכת המוניטרית עצמה, והנזקים שהוא יגרום יהיו הפיכים, בשונה מסוף עידן הנפט או ממשבר האקלים. לכן הוא מהווה הזדמנות, חד פעמית אולי, להכנת הלבבות לקראת החלפת השיטה לכלכלה מבוססת משאבים, כזו שמסוגלת להתמודד עם אתגרים ארוכי טווח, כזו שתתמרץ את היעילות ואת השפע ולא תצטרך לספק עבודות מיותרות לבני אדם ולשמור על יחסי הביקוש וההיצע כדי שניתן יהיה להמשיך ולעשות מהם כסף.

המכשול העיקרי – אולי אפילו היחיד – שעומד בפני המעבר לכלכלה מבוססת משאבים הוא החסם התודעתי והאדישות של רוב העולם. מעטים מאוד האנשים שהבינו שהשיטה הקיימת הרסנית לעצם קיומנו על כדור הארץ, אבל ברגע שכשליה של השיטה ייראו בעין – ולכולם – אנשים רבים ייפתחו ויהיו מוכנים להקשיב לאלטרנטיבות, רדיקליות ככל שיהיו.

אני רואה את זה כמשימה אישית שלי להתכונן לקראת הצפוי לנו – לצבור כמה שיותר ידע רלוונטי, לנסח את הדברים לעצמי וללמוד את נקודות החולשה של הרעיון המוצע, ובמקביל להשמיע אותו לכמה שיותר אנשים שמוכנים להקשיב. בינתיים הבלוג הזה הוא המדיום היחידי שממלא את התפקיד הזה, אני מקווה שבקרוב מגוון הכלים הזמינים לי יתרחב.

אני רוצה לפנות למי שקורא את הטקסט הזה ומסכים עם הדברים (עם המתנגדים אמשיך להתווכח בתגובות) ולומר לכם – יש מה לעשות. החבורה הנפלאה של צייטגייסט ישראל מפעילים ברגעים אלה כמה וכמה פרויקטים שונים במטרה להביא לאותו שינוי תודעתי. עמוד הפייסבוק שלהם מהווה מקור אינפורמציה אפקטיבי מאוד להחלפת רעיונות ולגיבוש הדברים, ולפעמים מספיק לינק אחד שמועבר בין חברים, או הזכרת הדברים כדרך אגב בשיחה, כדי לעורר גלים של השפעה. הפאסיביות והאדישות הן האויבים הכי גדולים שלנו, כבני אדם בכלל וככאלה שרוצים להביא לתיקון עולם בפרט, אבל בקרוב אף אחד לא יוכל להישאר אדיש למציאות המשתנה. אסור להחמיץ את ההזדמנות הזאת.

תגים: 2012, peak oil, ההתחממות הגלובלית, כלכלה מבוססת משאבים, משבר פיננסי, סוף עידן הנפט, שיא תפוקת הנפט

This entry was posted on 26/06/2010 at 20:29 and is filed under כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לרשומה הזו באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך רשומה כתגובה ולשלוח טראקבאק.