תיקון עולם

אני רוצה לדבר קצת על מרקס. אני יודע שבעיני לא מעט בני אדם "מרקסיזם" נחשבת למילה גסה, אבל כל מי שמכיר מעט את הגותו יודע שאין לכך הצדקה. מקור הטעות הוא בכך שמזהים את התיאוריות של אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר של המאה העשרים עם אחד המשטרים הרצחניים ביותר בהיסטוריה. לזהות את מרקס עם הקומוניזם ועם סטאלין זו שטות לא פחות גדולה מלזהות את ניטשה עם הנאציזם ועם היטלר.

העובדה שהתיאוריות של מרקס עוותו כל כך במהלך הניסיון ליישם אותן בברית המועצות אינה פוגעת ברלוונטיות שלהן, כן, גם לתקופה שלנו. מי שמחפש היגיון בטירוף העולמי של השנתיים האחרונות יוכל למצוא הסבר, למשל, בתיאוריית "הבסיס ומבנה העל" של מרקס. לתיאוריה הזו יש הרבה השתמעויות, אך הרעיון הבסיסי שלה הוא חלוקת החברה האנושית לשניים – בסיס, שהוא אמצעי הייצור הפיזיים; ומבנה-על, שהוא השתקפות של אותה תשתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי במוסדות השלטון, הדת, בתרבות ואפילו בשפה.

מרקס חי בתקופה של מעבר בין צורה אחת של בסיס לצורה אחרת. אמצע המאה ה-19 זו התקופה שבה טכנולוגיות חדשות שהתבססו על מנוע הקיטור, על המצאת החשמל ועל השימוש בנפט אפשרו לראשונה בהיסטוריה ייצור של סחורות להמונים. מפעלי הענק שהוקמו בעקבות התפתחות אותן שיטות ייצור המוניות חדשות דרשו שינוי בדרך ההתנהלות של בני אדם, בצורת ההתארגנות שלהם ובאופן שבו תפסו את העולם שסביבם – כלומר, במבנה העל של התקופה.

אמצעי הייצור החדשים של אמצע המאה ה-19 הצריכו מבני שלטון וקבלת החלטות שפועלים מלמעלה למטה, בודדים שמחליטים עבור כל השאר. כדי לנהל ביעילות את אמצעי התעשייה של אותה התקופה פנו בני אותו הדור למודל היררכי נוקשה, שהמבנה שמייצג אותו הוא הפירמידה. אמצעי התקשורת ההמוניים שזכו גם הם לקפיצה טכנולוגית באותה התקופה סיפקו לאותם מוסדות חדשים יכולת להעביר את המסר שלהם לאוכלוסיות חדשות ולהטמיע בהן את התפיסה ההיררכית-לינארית הזו, באמצעות תעמולה ופרסומות. אבל העיתון היומי, הרדיו ובהמשך גם הטלוויזיה לא רק היו כלים בידיה של התודעה היררכית, הם גם היו ביטוי והדגמה שלה – מסר שבודדים מעבירים להמונים, תקשורת חד-צדדית שרק בעלי אמצעים (כלכליים או שלטוניים) יכלו להרשות לעצמם, שבה הרוב הוא פאסיבי ומתומרן על ידי מיעוט של בעלי כוח.

המציאות הזו לא השתנתה בצורה מהותית מאז ימיו של מרקס ועד לאמצע שנות התשעים. התודעה ההיררכית הוטמעה בנו מהיום הראשון שבו ישבנו בכיתה והוכרחנו להקשיב למבוגר שממטיר עלינו מידע מלמלעלה למטה. בצבא התודעה הזו באה לידי ביטוי בצורה קיצונית, אבל גם מי שנמנע מהחוויה הטראומטית של שירות בצבא חי את התודעה הזו מדי יום. היא נמצאת בכל מקום: בפוליטיקה הארצית והמקומית, בהסתדרות ובוועדי העובדים, באמצעי התקשורת, במערכות הפיננסים וכמעט בכל עסק או חברה מסחרית.

אבל לפני עשרים שנה בערך משהו התחיל להשתנות. טכנולוגיית תקשורת חדשה הוכיחה לנו שאפשר לנהל מערכות מורכבות ביעילות בלי להשתמש במודל הפירמידה ההיררכי – כי אם במודל של רשת. עד לאחרונה, ממש עד השנים האחרונות, מעטים הצליחו לזהות את הפוטנציאל שטמון בטכנולוגיה הזו, אבל הקצב שבו הדברים קרו סחרר את כולם. ויכוח שנערך לפני קצת יותר משנה על הפוטנציאל המהפכני שקיים או לא קיים באינטרנט נראה היום – אחרי המהפכות במצרים ובטוניסיה, אחרי ההתקוממות האזרחית חסרת התקדים ביוון, בספרד, אצלנו ועכשיו אפילו בארה"ב – מיותר לחלוטין.

השפעותיה של האינטרנט אינן מוגבלות לתחום התקשורת. לראשונה מאז ימיו של מרקס הבסיס המטריאלי כולו מתערער. אנחנו לא צריכים עוד חברות תקליטים כדי לשמוע מוזיקה, נסתדר גם בלי אולפני קולנוע וטלוויזיה כדי ליצור סרטים וסדרות, ואנחנו כבר לא זקוקים לדמוקרטיה ייצוגית – שהרי סוף סוף יש לנו אפשרות להשמיע את קולנו גם בלי מתווכים. אמנם הפוטנציאל של האינטרנט עוד לא בא לידי ביטוי במלואו בייצור הסחורות הפיזיות, אבל גם זה מתקרב אלינו במהירות מסחררת.

בני הדור שלנו מרגישים את השינוי הזה. אולי לא כולנו מצליחים לבטא זאת במילים, אבל מכיכר תחריר ועד לוול סטריט, מאות מיליוני צעירים מרגישים שמשהו מציק להם – איזו תחושה עמומה שהמודל ההיררכי אינו משרת אותנו (וככל הנראה, גם לא נועד לשרת אותנו מעולם), ואנחנו רוצים משהו אחר. מי שפוקח את עיניו מגלה שמערכות היררכיות מורכבות כמעט אינן קיימות בטבע, מהסיבה הפשוטה שזהו המבנה הכי פחות עמיד לזעזועים. למערכות שפועלות במודל זה יש סיכוי קטן מאוד לשרוד לאורך זמן. אפילו אותה "פירמידת מזון" שסיפרו לנו עליה כשהיינו ילדים אינה פירמידה כלל – הצמחים שנמצאים בתחתיתה ניזונים מההפרשות של הטורפים שמככבים בראשה. המודל המועדף בטבע הוא לא הפירמידה, אלא הרשת. מהקשרים בין תאי העצב במוח שלנו ועד למבני הגלקסיות – בכל אותן תופעות חוזרים על עצמם מאפיינים של רשת.

באמצעות האינטרנט הצלחנו סוף סוף ליישם את המודל הזה בטכנולוגיה המשמשת אותנו, ולראשונה מאז ימיו של מרקס, הבסיס של החברה שלנו אינו מחייב מבנה על היררכי נוקשה. בני הדור שלנו נולדו למציאות שבה המודל השולט הוא הפירמידה, בה חונכנו ואותה הורגלנו לראות כמציאות היחידה שאפשרית, אבל מאז שהתחברנו לאינטרנט בפעם הראשונה למדנו את יתרונותיה של הרשת, וראינו כיצד כל מערכת שפועלת במודל הרשת הופכת שטוחה יותר, הוגנת יותר ויציבה יותר. ההבנה הזו הולידה את הדרישה להתאים את מבנה העל של התרבות שלנו, את התודעה שלנו, למציאות החדשה, ולהיפטר מהמודלים הבלתי רלוונטיים.

זהו השורש לאי הנחת המתפרץ ברחבי הגלובוס. בכל מקום האצבע המאשימה מופנית כלפי פירמידה אחרת – במצרים ובטוניסיה זה היה השלטון הדיקטטורי, כאן בארץ זה כלפי בעלי ההון והשלטון, ובארה"ב זה כלפי מפלצת הפיננסים הרצחנית שמרכזה בוול סטריט. יש צדק בטענה המופנית כלפי המוחים, שלפיה אנחנו מבולבלים, לא מצליחים להגדיר את הדרישות שלנו, חולמים על אוטופיות ומדברים בסיסמאות. הסיבה לבלבול הזה היא שאת הזעם שלנו אנחנו מפנים כלפי הסימפטומים ולא כלפי המחלה.

כמו שכתבו ואמרו לפניי, זהו מאבק בין דורות. בין דור ההורים שלנו, שאינו מסוגל לדמיין מבנה על שאינו היררכי, ומיוצג יפה מאוד בתקשורת המסחרית שמחפשת כל הזמן את ה"מנהיגים" של המחאה, ובין הדור החדש שמבין שאין לנו עוד צורך במנהיגים. הדור שקדם לנו מזלזל בטכנולוגיות החדשות, הוא מקבל את המודל הנוכחי שלפיו העולם עובד כדרך היחידה שבה הדברים יכולים לפעול, ומבחינתו הרצוי הוא המצוי. הדור שלנו כבר יודע שאפשר אחרת ושיש בידינו כלים לבסס כלכלה הוגנת יותר, שוויונית יותר, צודקת יותר ויציבה יותר, כלכלת רשת של שיתוף וחיבורים, של אפשרות ביטוי לכל קול, של שפע שבסיסו "זה נהנה וזה אינו חסר".

אבל כדי ליצור את המציאות הזאת אסור לנו להסתפק בשינוי מבחוץ. נדרשת מאיתנו עבודה פנימית, שהרי תודעת המודל ההיררכי הוחדרה בנו מאז שהיינו ילדים. זה אולי נראה קל, אבל שוב ושוב אני רואה איך יוזמות חיוביות שנולדו בקיץ האחרון ברוח תודעת הרשת נופלות חזרה למודל הפירמידה, מתוך הרגלים שעוד לא נפטרנו מהם. משחקי אגו, תחרות והחלפת האשמות עדיין לא נעלמו מהעולם. זה לא אומר שאנחנו חוזרים על טעויות העבר, זה אומר שאנחנו בעיצומו של תהליך מהפכני שאל לנו להסתפק בביטויים החיצוניים שלו, אלא עלינו לשנות גם את האופן שבו אנחנו רואים את העולם ושבעקבותיו אנחנו בוחרים את הדרך שבה נשנה אותו לטובה. זו המהפכה שעלינו לשאוף אליה, מהפכה של תודעה.

תגים: j14, בסיס ומבנה על, דמיינו, מהפכת האינטרנט, מרקס, מרקסיזם, צדק חברתי

This entry was posted on 16/10/2011 at 11:58 and is filed under כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לרשומה הזו באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך רשומה כתגובה ולשלוח טראקבאק.