ארכיון מחברים

משבר החשמל בעזה: פרפורי הקנרית במכרה הפחם

22/02/2012

כל מי שהספיק ללמוד לקרוא עד שנות התשעים יודע עד כמה אנחנו שונאים את עזה. חבל הארץ הזה ספג הרבה יותר מדי דם בעשורים האחרונים, ורוב מוחלט של הישראלים שמח על ההזדמנות להיפטר ממנו בהתנתקות. ההשתלטות של החמאס על הרצועה וירי הקסאמים המתמשך גרמו לכך שעבור לא מעט ישראלים אין הבדל בין חוליה של משגרי קסאמים מצפון הרצועה ובין נהג מונית בגיל העמידה שחי עם משפחתו בעיר עזה. מבחינתם – כל העזתים הם טרוריסטים בפוטנציאל, ואין מקום לאמפתיה כלפיהם.

לכן הידיעה שכבר כמעט שבוע תושבי רצועת עזה מנותקים מחשמל לא תופסת יותר מדי מקום בעיתונים ובמהדורות החדשות. איתמר שאלתיאל, חבר טוב שעובד בעמותת "גישה" הפנה אותי לדו"ח הזה, שלפיו מערכת הביוב ברצועה על סף קריסה בגלל היעדר החשמל ובקרוב גם מאגרי החירום של בתי החולים יתרוקנו, ולא יהיה סולר להפעלת הגנראטורים. המשמעות היא סכנת חיים מיידית לכל אותם חולים שתלויים במכונות הנשמה ודיאליזה. (המשך…)

האחות הנשכחת של תנועת המחאה / חלק ב'

16/02/2012

זהו פוסט המשך לפוסט "האחות הנשכחת של תנועת המחאה", שפורסם בשלושה אתרים – בבלוג "תיקון עולם", באתר j14.org.il ובאתר בידיים. בחלק הראשון סיפרתי על שתי תנועות אחיות – תנועת המחאה ותנועת הקיימות, התמקדתי בפערים ובהבדלים שבין התנועות, אבל גם ניסיתי להדגיש את החשיבות של החיבור ביניהן. בחלק הזה אנסה להראות איפה ואיך אפשר ליצור את החיבור הזה, ועוד יותר חשוב – להצביע על המקומות שבהם הוא כבר קיים.

בתור התחלה אני רוצה להביא שני סיפורים שקרו בתל אביב בחודשים האחרונים. את הסיפור הראשון כתב אלון אלירן, וכך הוא פרסם אותו באתר עץבעיר (עוד אתר שכדאי להכיר לכל מי שמתעניין ברעיונות שמייצגת המילה "קיימות" – ורלוונטי במיוחד לעירוניים שבינינו): (המשך…)

האחות הנשכחת של תנועת המחאה

09/02/2012

הקדמה

לפני שבוע פגשתי את אסף צ'רטקוף (צ'ה) בכנס קהילות אקולוגיות שנערך בחוות הפרמקלצ'ר יש מאין בנהלל. אחרי הכנס פנה אליי אסף והציע בהמשך לשיחה שלנו באותו הערב שאכתוב פוסט אורח באתר "בידיים" על היחסים שבין קהילת הפרמקלצ'ר ובין קהילת המחאה.

בחודשים האחרונים הלכה והתחדדה אצלי ההבנה שקיים צורך דחוף בחיבור בין תנועת המחאה לתנועת הקיימות, וההזמנה של אסף נתנה לי הזדמנות מצוינת להעביר את המסר הזה הלאה.

הפוסט הזה מתפרסם בשלושה אתרים: בבלוג שלי; באתר "בידיים" – שהולך ומתברר כאתר החשוב ביותר של תנועת הקיימות הישראלית; ובאתר j14.org.il – אתר החדשות הרשמי של תנועת המחאה בארץ. הכוונה היא שבעצם פרסום הפוסט הזה ייווצר עוד חיבור בין התנועות – לקוראי j14 כדאי מאוד להכיר את אתר "בידיים", וקוראי בידיים ישכילו מאוד מלקרוא ב-j14. וכמובן שכולכם גם מוזמנים לבלוג שלי אם אתם כבר כאן.

 ***

 אני רוצה לדבר על שתי תנועות אחיות. לשתיהן שורשים ערכיים דומים ושתיהן שותפות לאותה שאיפה – לתקן את העולם. למרות זאת, ההבדלים ביניהן גורמים להן לשכוח לפעמים שיש ביניהן קרבה משפחתית. אני מתייחס אליהן כאחיות, בעיקר מכיוון ששתיהן נולדו מאותו האבא – התסכול מהמצב הקיים והחשש מהעתיד, ומאותה האמא – האמונה שאפשר להפוך את העולם למקום טוב יותר. וכמו אחיות רבות אחרות, גם בין שתי התנועות האלה יש יחסים מורכבים של התעלמות ויריבות, אהבה וכעס, אבל גם תחושת שותפות עמוקה. (המשך…)

תגובה לפוסט "גם אני, טקסט פוליטי"

09/01/2012

בתגובה לפוסט האחרון, "גם אני, טקסט פוליטי", שלח לי חנוך מרמרי, מנכ"ל תנועת "ישראלים להצלת הדמוקרטיה" את הטקסט הבא:

המערכת הפוליטית היא שלד מבני, פלטפורמה ופניה, בכל מדינה, הם כפני תושביה.

הדמוקרטיה הייצוגית (הפרלמנטרית) היא הכלי היעיל ביותר, ששוכלל על פני מאות שנים ובתרבויות שונות, כדי לבטא ציבורים שונים ולתרגם רחשי לב לתכניות שקולות ומעשיות. ייתכן שאין בה ברק, כפי שאין הרבה ברק בשיטת "דיון-משבר-פשרה", אבל אין שיטה טובה ממנה. הדמוקרטיה הישירה היא אשליה, פנטזיה. דמוקרטיה ישירה היא בליל רצונות ורעיונות ללא המרכיב ההכרחי של עיבודם המושכל לתכניות פעולה. ובעצם ויתור על הצורך בהחלטות הנשענות על מידע מורכב, ידע וניסיון.

 קצת מעייף להביא תמיד דוגמאות להצלחתן של קבוצות אינטרסים כהמחשה לכשלי השיטה. קבוצות אינטרסים תהיינה תמיד ויש דרכים להפעיל נגדן קבוצות אינטרסים אחרות. ראו נא, רק לשם השעשוע, את קבוצות האינטרסים בדמוקרטיה הישירה של משחקי הריאליטי. ואפילו במגרשי הפנטזיה רק מערכות נשלטות, מורכבות ומאוזנות, יכולות להתמודד עם רצון הציבור (הצופים) בהצלחה.

אחד מסימני הבגרות בתפיסת הציבור את המערכת הפוליטית שלו, היא בהיחלצות לפעולה ובהפעלת לחצים לגיטימיים מתוכה ומחוצה לה כדי לתקנה ולשפר את ביצועיה. גם במקרה שלנו שום רעיון פנטסטי לא יביא תיקון לכשלים, אלא רק יגדיל את הניכור בין הציבור למערכות השלטון בו.

תגובתי לדברים:

קודם כל, לא פסלתי שום היחלצות לפעולה והפעלת לחצים לגיטימיים על המערכת. כמו שכתבתי, אני עצמי שותף במשמר החברתי שזה בדיוק מה שהוא עושה – מפעיל לחץ על המערכת הפוליטית כדי לשפר את ביצועיה. מה שכן, אני לא מאמין שאפשר לתקן את המערכת.

הדמוקרטיה הייצוגית היתה השיטה הפוליטית היעילה ביותר במאה העשרים. בעשורים האחרונים, בעקבות התפתחויות בטכנולוגיות התקשורת, השיטה הזאת הופכת – בתהליך מתמשך שטרם הגיע לסופו – לבלתי רלוונטית. טכנולוגיות התקשורת שזמינות לנו היום – ובראשן האינטרנט – יכולות לספק לנו כלים שיהוו תשתית לקבלת החלטות שתשתף את כל האוכלוסייה, ולא רק חבורה מצומצמת של נציגים. אני יודע שזה נשמע כמו רעיון עתידני ומופרך, אבל כל רעיון חדשני נשמע כך בתחילת דרכו.

אבל טכנולוגיה אינה מספיקה כדי לעשות את השינוי. כדי לממש את החזון הזה נדרשת מהפכה תודעתית, שבה, כמו שכתבתי, דור שלם  יתנער מתרבות הפאסיביות שאליו נולד, יתחיל לקחת אחריות על חייו וידרוש להיות שותף פעיל בתהליך קבלת ההחלטות. את התהליך הזה אנחנו מתחילים בהתארגנויות כמו האספה הארצית והאספות המקומיות, שמלוות בדיונים ובתקשורת אינטרנטית כל מיני פלטפורמות.

ובאשר לטענה שדמוקרטיה ישירה אינה מאפשרת להגיע להחלטות על בסיס מידע מורכב וידע מעמיק: טכנולוגיות התקשורת החדשות, מעבר ליכולת שהן מספקות כמעט לכולם להביע את דעתם, מנגישות גם המון מידע שעד כה היה זמין רק לקבוצה קטנה מאוד של בני אדם. כיום כל אחד יכול להגיע באמצעות האינטרנט לאינספור נתונים, מסמכים, פרוטוקלים, דיונים מוקלטים ומצולמים, וכך לבסס את ההחלטות שלו על מידע מורכב. הניסיון, כך אני מאמין, יבוא עם הזמן.

אין לי דרך להעריך כמה שנים יעברו עד שחזון כזה יוכל להתממש במציאות. הוא לא יוכל לקרות בלי מהפכה מקבילה בשיטה הכלכלית, ועוד יותר – באופן המחשבה שלנו. דעתי היא שבמקביל למאמצים שמושקעים בהפחתת הנזק של הפוליטיקה הנוכחית (ברמת כיבוי השריפות), צריך להתחיל לבסס כבר עכשיו שיטה אחרת. זה לא יהיה פשוט, נעשה המון טעויות בדרך – אבל נלמד מהן, נשכלל את השימוש שלנו ברשת, כמודל וכטכנולוגיה, וניישם רעיונות מקבילים שהוכיחו את עצמם במקומות אחרים בעולם. זאת שאיפה לטווח ארוך, ואין לי שום ביקורת על מי שאין לו סבלנות לקחת בה חלק, אבל אשמח לראות שמעגל הפעילים ששותפים לשאיפה הזאת יתרחב.

Like this at Facebook!

גם אני, טקסט פוליטי

07/01/2012

אחת ההאשמות שנשמעו במהלך הקיץ כנגד תנועת המחאה החברתית היתה שמדובר בתנועה "פוליטית". התגובה במאהלים היתה כמעט פבלובית – הכחשה נחרצת. אבל בעצם, המחאה החברתית היא התנועה הכי פוליטית שפעלה בישראל בעשורים האחרונים. הטענה שמדובר בתנועה פוליטית יכולה להיתפס כעלבון רק אם מקבלים את משמעות המילה "פוליטיקה" במובן הצר מאוד שבו היא משמשת כיום. אבל פוליטיקה היא לא רק עניין לחבורת גנרלים מזדקנים ויהירים. פוליטיקה היא הרבה מעבר לחלוקה למפלגות, לרכילות סביב הח"כים, השרים ושאר העסקנים, ואפילו מעבר לעימות ההיסטורי והמתמשך בין התפיסה ההומניסטית לתפיסה הלאומנית.

בבסיסו של המונח פוליטיקה, במשמעות הרחבה שלו, נמצאת ההבנה שאין הפרדה מוחלטת בין הפרט לחברה. מעשיו של הפרט משפיעים על החברה – והוא מושפע ממנה באותה המידה. המעשה הפוליטי היא מעורבות של הפרט במתנהל במעגלים החברתיים שסובבים אותו, ושותפות בקבלת ההחלטות לגבי אופן חלוקת המשאבים, או לפחות ניסיון להשפיע עליהן. (המשך…)

להחזיר את היציבות למערכת: ממונו-כלכלה לפולי-כלכלה

04/12/2011

אם נשאל עובר אורח אקראי מה זה כלכלה הוא מן הסתם ימלמל משהו על מסחר, כסף, מניות, בורסה, אג"חים וכדומה. זאת לא הכלכלה שמעניינת אותי. אני רוצה להתייחס לכלכלה על פי ההגדרה הרחבה של המונח, כפי שהיא מובאת בוויקיפדיה: "מכלול הפעילות האנושית המכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו".

לאורך ההיסטוריה ביססו בני האדם מודלים שונים להשגת האמצעים החומריים הדרושים לקיומם ולרווחתם. המודל שעומד כיום בבסיס המערכת הכלכלית הגלובלית הוא רק אחד מהם. בפוסט הזה אבחן את המודלים הכלכליים השונים על פי שלוש בחינות – תפוצה, יציבות ויעילות, ועל בסיס זה אנסה להסביר מדוע ואיך השיטה הכלכלית הנוכחית השתלטה על השאר, למה היא על סף קריסה ואיך אפשר להפחית את הנזק. (המשך…)

יום ללא קניות, אבל עם אלטרנטיבה כלכלית אמיתית

27/11/2011

"יום שישי השחור" הוא תופעה מרתקת בתרבות האמריקאית. מדי שנה, ביום שישי האחרון של נובמבר, המוני אמריקאים משולהבים מתנפלים על הקניונים והחנויות הפרוסים בכל חור ברחבי ארה"ב. מדי פעם האירוע הזה מידרדר לאלימות, מה שקרה גם השנה, במקביל לשיאי המכירות שנשברו למרות או בגלל המצב הכלכלי המחורבן שארה"ב שרויה בו.

יום שישי השחור הוא תנופת גלגל האוגרים של הכלכלה העולמית. זהו ביטוי קיצוני ומוגזם של הכשל המבני במערכת הכלכלית הגלובלית: יותר ויותר אנשים דורשים גישה ליותר ויותר משאבים > כדי לספק את הדרישות האלה הם צריכים כסף > כדי להשיג כסף הם חייבים לעבוד > כדי לייצר מקומות עבודה העסקים חייבים להתרחב > כדי להתרחב הם חייבים שיקנו יותר > כדי שיקנו יותר בני אדם צריכים יותר כסף, וחוזר חלילה. זה השורש של טירוף הצריכה שהאמריקאים הובילו בעשורים האחרונים, וגררו אחריהם את רוב העולם. (המשך…)

מייקל מור טועה: אמריקה אכן מרוששת (ולא רק היא)

29/10/2011

"משקרים לכם! יש כסף, רק שהוא לא בידיים שלכם! קבוצה קטנה של אנשים השתלטו על מקורות העושר של ארה"ב והם מונעים אותו מכם, וכדי שלא תתקוממו הם מנסים לשכנע אתכם שאמריקה מרוששת. זה אחד השקרים הגדולים בהיסטוריה!". זה המסר העיקרי של הנאום שנשא יוצר הסרטים הדוקו-אקטיביסטיים מייקל מור בוויסקונסין לפני חצי שנה, ובשבועות האחרונים עורר התלהבות גדולה ברשת. יש הרבה מה לומר על על הרטוריקה (שלא לומר דמגוגיה) שמור משתמש בה, אבל אני רוצה להתמקד דווקא בתוכן הדברים, מהסיבה הפשוטה שמייקל מור מדבר שטויות. (המשך…)

הדרישה הלא-נשמעת של המחאה: תודעה גלובלית חדשה

16/10/2011

אני רוצה לדבר קצת על מרקס. אני יודע שבעיני לא מעט בני אדם "מרקסיזם" נחשבת למילה גסה, אבל כל מי שמכיר מעט את הגותו יודע שאין לכך הצדקה. מקור הטעות הוא בכך שמזהים את התיאוריות של אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר של המאה העשרים עם אחד המשטרים הרצחניים ביותר בהיסטוריה. לזהות את מרקס עם הקומוניזם ועם סטאלין זו שטות לא פחות גדולה מלזהות את ניטשה עם הנאציזם ועם היטלר. (המשך…)

המאהל מת, תחי המהפכה

09/10/2011

שלושה חודשים פחות שבוע. זו היתה תוחלת החיים של מאהל רוטשילד, מקום הולדתה של תנועת המחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות המדינה. מאז שהוקם האוהל הראשון ב-14 ביולי ועד ליום שבו פקחי עיריית ת"א באו לשדרה בלווית גדוד שוטרים כדי להרוס את אחרוני האוהלים, לתלוש את שרידי השלטים, לגרש את אחרוני המוחים שלא היה להם מקום אחר ללכת אליו ולעקור את גינת הירקות שהוקמה בפינת שינקין. (המשך…)


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 78 שכבר עוקבים אחריו