מאיר אתזור כותב בבלוג "חדר 404" של עידו קינן (פורסם במקור ב"התמונה הגדולה") על חוסר ההיגיון של הקמפיין הממשלתי הקורא "לקנות כחול-לבן":
"שלא יהיה ספק, המשפט הזה נכון: קנייה כחול לבן יוצרת מקומות תעסוקה. אבל על חשבון מה?
כדי להבהיר את הבעייתיות הראשונה כאן, אספר סיפור ידוע על החלון השבור. נניח ובוקר אחד אתה מתעורר ומגלה שחלונות ביתך נופצו בלילה, ואתה נאלץ להזמין זגג. בעל המקצוע מעריך את העבודה ב-1000 שקל. אתה משלם לו, והוא ניגש לעבודה. ככה עובר כסף תמורת חומר גלם ועבודה בין 2 אנשים.
האם המסקנה היא שכל בוקר כדאי לשבור חלונות של בית אחר כדי ליצור עבודה לזגג? ברור שלא. בנוסף לזגג ולשאר הבלגן, אתה עכשיו עני ב-1000 שקל, שאותם היית יכול לבזבז במקום אחר, בעצם יכול להיות שהזגג לקח עכשיו את מקום העבודה של החייט שאצלו היית קונה חליפה אם היו לך 1000 שקל. עצם זה שפעולה מסויימת יוצרת עבודה ומסחר, לא עושה אותה פעולה חיובית.
אז מה יקרה אם בהשוואת שני מוצרים זהים, תבחר לקנות כחול לבן, אבל יקר יותר? תיצור מקומות עבודה, אבל תהיה גם עני יותר".
את הפרדוקס הזה, שמצד אחד אנחנו רוצים לעודד יצירת מקומות תעסוקה בארץ אבל מהצד השני אנחנו רוצים לחסוך בהוצאות, מרחיב אתזור לתחום ההתייעלות הכללית, שנובעת גם מטכנולוגיות חדשות שמיישמות אוטומציה לפעולות שעד כה דרשו כוח עבודה אנושי:
"אין הבדל בין איבוד מקום עבודה כתוצאה מייבוא זול או איבוד מקום עבודה כתוצאה מהתייעלות עסק או המצאה חדשה שנכנסה לשוק."
אין ספק. מדובר בשאלה שצריכה להעסיק את כלכלני העולם מכל האספקטים שלה: חיסכון בהוצאות באמצעות העברת עבודות לאזורים שבהם דרישות השכר נמוכות יותר ושיפורים טכנולוגיים שמחליפים עובדים במכונות אוטומטיות פוגעים ביכולת התעסוקה של השכבות הנמוכות של החברה – הלא-משכילים, תושבי הפריפריה והמבוגרים.
(המשך…)
