נולדנו למציאות שבה קולנו לא נשמע, שבה אחרים מחליטים בשבילנו. פעם בכמה שנים נותנים לנו את הזכות לבחור מי יהיו אלה שיחליטו עבורנו, אבל מי שרוצה להשפיע באמת על קבלת ההחלטות אין לו ברירה אלא להיות פוליטיקאי (או לוביסט) בעצמו. לרוב המוחלט של האוכלוסיה אין גישה למשאבים – זמן או כסף – שדרושים לפעילות שכזאת, וכך התרגלנו לחשוב שפוליטיקה היא עניין לבעלי מקצוע. (המשך…)
ארכיון הרשומות עם התג "צדק חברתי"
הפיזיותרפיה של הפוליטיקה החדשה
10/04/2012האחות הנשכחת של תנועת המחאה / חלק ב'
16/02/2012זהו פוסט המשך לפוסט "האחות הנשכחת של תנועת המחאה", שפורסם בשלושה אתרים – בבלוג "תיקון עולם", באתר j14.org.il ובאתר בידיים. בחלק הראשון סיפרתי על שתי תנועות אחיות – תנועת המחאה ותנועת הקיימות, התמקדתי בפערים ובהבדלים שבין התנועות, אבל גם ניסיתי להדגיש את החשיבות של החיבור ביניהן. בחלק הזה אנסה להראות איפה ואיך אפשר ליצור את החיבור הזה, ועוד יותר חשוב – להצביע על המקומות שבהם הוא כבר קיים.
בתור התחלה אני רוצה להביא שני סיפורים שקרו בתל אביב בחודשים האחרונים. את הסיפור הראשון כתב אלון אלירן, וכך הוא פרסם אותו באתר עץבעיר (עוד אתר שכדאי להכיר לכל מי שמתעניין ברעיונות שמייצגת המילה "קיימות" – ורלוונטי במיוחד לעירוניים שבינינו): (המשך…)
גם אני, טקסט פוליטי
07/01/2012אחת ההאשמות שנשמעו במהלך הקיץ כנגד תנועת המחאה החברתית היתה שמדובר בתנועה "פוליטית". התגובה במאהלים היתה כמעט פבלובית – הכחשה נחרצת. אבל בעצם, המחאה החברתית היא התנועה הכי פוליטית שפעלה בישראל בעשורים האחרונים. הטענה שמדובר בתנועה פוליטית יכולה להיתפס כעלבון רק אם מקבלים את משמעות המילה "פוליטיקה" במובן הצר מאוד שבו היא משמשת כיום. אבל פוליטיקה היא לא רק עניין לחבורת גנרלים מזדקנים ויהירים. פוליטיקה היא הרבה מעבר לחלוקה למפלגות, לרכילות סביב הח"כים, השרים ושאר העסקנים, ואפילו מעבר לעימות ההיסטורי והמתמשך בין התפיסה ההומניסטית לתפיסה הלאומנית.
בבסיסו של המונח פוליטיקה, במשמעות הרחבה שלו, נמצאת ההבנה שאין הפרדה מוחלטת בין הפרט לחברה. מעשיו של הפרט משפיעים על החברה – והוא מושפע ממנה באותה המידה. המעשה הפוליטי היא מעורבות של הפרט במתנהל במעגלים החברתיים שסובבים אותו, ושותפות בקבלת ההחלטות לגבי אופן חלוקת המשאבים, או לפחות ניסיון להשפיע עליהן. (המשך…)
מייקל מור טועה: אמריקה אכן מרוששת (ולא רק היא)
29/10/2011"משקרים לכם! יש כסף, רק שהוא לא בידיים שלכם! קבוצה קטנה של אנשים השתלטו על מקורות העושר של ארה"ב והם מונעים אותו מכם, וכדי שלא תתקוממו הם מנסים לשכנע אתכם שאמריקה מרוששת. זה אחד השקרים הגדולים בהיסטוריה!". זה המסר העיקרי של הנאום שנשא יוצר הסרטים הדוקו-אקטיביסטיים מייקל מור בוויסקונסין לפני חצי שנה, ובשבועות האחרונים עורר התלהבות גדולה ברשת. יש הרבה מה לומר על על הרטוריקה (שלא לומר דמגוגיה) שמור משתמש בה, אבל אני רוצה להתמקד דווקא בתוכן הדברים, מהסיבה הפשוטה שמייקל מור מדבר שטויות. (המשך…)
הדרישה הלא-נשמעת של המחאה: תודעה גלובלית חדשה
16/10/2011אני רוצה לדבר קצת על מרקס. אני יודע שבעיני לא מעט בני אדם "מרקסיזם" נחשבת למילה גסה, אבל כל מי שמכיר מעט את הגותו יודע שאין לכך הצדקה. מקור הטעות הוא בכך שמזהים את התיאוריות של אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר של המאה העשרים עם אחד המשטרים הרצחניים ביותר בהיסטוריה. לזהות את מרקס עם הקומוניזם ועם סטאלין זו שטות לא פחות גדולה מלזהות את ניטשה עם הנאציזם ועם היטלר. (המשך…)
המאהל מת, תחי המהפכה
09/10/2011שלושה חודשים פחות שבוע. זו היתה תוחלת החיים של מאהל רוטשילד, מקום הולדתה של תנועת המחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות המדינה. מאז שהוקם האוהל הראשון ב-14 ביולי ועד ליום שבו פקחי עיריית ת"א באו לשדרה בלווית גדוד שוטרים כדי להרוס את אחרוני האוהלים, לתלוש את שרידי השלטים, לגרש את אחרוני המוחים שלא היה להם מקום אחר ללכת אליו ולעקור את גינת הירקות שהוקמה בפינת שינקין. (המשך…)
האחד במאי 2010: עם הפנים לאחור
01/05/2010קשה היה להתעלם השנה מ"חג הפועלים". החל במצעד המסורתי, דרך הפרויקטים המיוחדים במדורי הכלכלה והחברה בעיתונים ובאתרי החדשות, וכלה במופעי "פלאשמוב" ברחובות תל אביב ובירושלים, אחרי שנים של השתלטות דרך המחשבה הקפיטליסטית על הדיון הכלכלי-חברתי בישראל נראה שהסוציאליזם חוזר לאופנה.
האחד במאי השנה מבטא תחושת מיאוס רחבה כלפי ה"קפיטליזם החזירי", בארץ ובעולם. תחושה זו נולדה מהבנה מהרושם שהתקבל בציבור (גם אם אינו מדויק) שהמקור למיתון של השנה וחצי האחרונות הוא תאוות הבצע של בנקאי ההשקעות בארה"ב, וכעת, על רקע גל של כותרות המתחלפות מדי יום ומספרות על פרשות שחיתות שלכאורה אין כל קשר ביניהן – הולילנד, מגדל "סביון טאואר" ברמת גן ומכרות המלח של דנקנר בארץ, מיידוף וגולדמן זאקס בארה"ב, ואלה רק דוגמאות בודדות – הזעם שמופנה כלפי בעלי ההון ממונף על ידי עיתונאים ופוליטיקאים חברתיים שמנסים להחזיר לקדמת הבמה ערכים ותיקים כמו "זכויות עובדים" ו"צמצום פערים". (המשך…)
