תיקון עולם

"המאבק למען הלגליזציה של מריחואנה הוא רק המפתח למאבק על חופש האדם". את המשפט הזה שמעתי הערב מפיה של אישה מבוגרת, פעילה במשך שנים למען לגליזציה של מריחואנה, לפחות לציבור המבוגר בישראל, או כמו שהיא קוראת לזה – "חשיש לקשיש".

הדיון בנוגע ללגיטימיות של המריחואנה, שהיא תוצר של צמח הקנאביס, הוא דיון מעניין ורב פנים. אכן, מדובר פה על הרבה יותר מאשר על עישון סמים קלים. זהו פתח דרכו אפשר להתבונן במציאות שלנו, בחברה ובתרבות בה אנו חיים, ולראות תהליכים של עשרות ומאות שנים, שבהן האזרח הפשוט נשלט שלא במודע על ידי כוחות חזקים ממנו. בשורות הבאות אנסה לצייר את המציאות הזו.

בני האדם הם חיה עדרית. אנו מסתובבים בלהקות, וכמאמר המשורר "לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה". בחברה שבה אנו חיים, הסיפור הבסיסי הוא שעל כל אחד לדאוג לעצמו קודם כל, שהרי "החזק שורד". כמובן שיש יחידות נוספות כמו המשפחה הגרעינית, הלאום והמדינה, אך השיוך אליהן הוא רק השלכה של תחושת העצמי הבודד שלנו. פטריוטיות, לדוגמה, תהיה כמעט תמיד מלווית בתחושת "אנחנו מולם", ולכן היא מופיעה בעיקר במקרים של איום שצריך להתאחד כנגדו. חשוב לציין, שהרבה מהפעמים האיום אינו ממשי, אלא אשליה נוספת שמוכרים לציבור על מנת לאחד אותו ולהפנות את מבטו מדברים שאינם רוצים שיבחינו בהם.

היותנו חיה עדרית מחייבת את קיום החברה האנושית. אולם חברה שכזו דורשת קודים בסיסיים של התנהגות שיהיו משותפים ומוסכמים על הכלל. בימים שבהם החברה האנושית הייתה מורכבת מקהילות קטנות ואינטימיות, היה מספיק שיהיו נורמות המקובלות על הכלל. אולם עם תהליך גידולה של הקהילה, והפיכתה מ"שבט" ל"המון", נולד הצורך במנגנון אשר יבהיר את הכללים ואף ישמור עליהם. כאן נכנס לסיפור ה"מוסר". המוסר האנושי התפתח בהדרגתיות מאסופה של נורמות המקובלות על הכלל לאוסף של חוקים. לדתות הממוסדות היה חלק גדול וחשוב בתהליך זה. גם היהדות, גם הנצרות, וגם האיסלאם הן בעצם מערכות סבוכות של חוקים ומנהל חברתי. על מנת להשליט את החוקים, היה על הדתות לשכנע את הציבור באמיתותן. והדרך הזו היא האמונה. אם אתה מאמין באלוהים שאמר ככה וככה, אתה תרצה לעשות כדברו. בלי להיכנס לדיון אם זה טוב או רע, ההגיון מראה שהדת היא בעצם מנגנון המאפשר שלטון או ניהול של חברה אנושית.

מאז הימים שבהם האנושות הייתה מורכבת מקהילות קטנות, עברו אלפי שנים. המצב היום הוא המון גדול של אנשים, שאינם אפילו מכירים זה את זה, אך צריכים לחיות יחדיו על פי ערכים או נורמות משותפות. את הדתות שאיבדו הרבה מהרלוונטיות שלהן החליפו שיטות משטר אחרות, כגון המשטר המדיני והמערכת הכלכלית. בשנת 1776 פרסם אדם סמית את הספר "עושר העמים" ובו הניח את היסודות לרבים מהזרמים בכלכלה המודרנית. הרעיון המפורסם ביותר שמוצג בספר הוא עקרון "היד הנעלמה":

כל פרט עמל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו.

סמית היה פילוסוף של המוסר, וטענה זו התייחסה לאופן שבו צריכה החברה, לדעתו, להתנהל על מנת להצליח. סמית טען שאם כל אדם יפעל למען טובתו הוא, לכלל החברה יהיה טוב יותר. אל מול הטענה הזו, התפרסם בשנת 1848 "המניפסט הקומוניסטי" שנכתב בידי קרל מארקס ופרידריך אנגלס, ולעומתו טענו כי:

המהות של האדם היא ייצור לשם קיום, צריכה ושליטה על הטבע. לפי גישה פילוסופית זו, הדת, הפילוסופיה, והמוסר אינן מניעות את המציאות, אלא הן השתקפות של יחסי היצור, דהיינו היחסים המעמדיים‏‏.

מרקס ואנגלס טענו שאין "יד נעלמה" שמכוונת את המתרחש, אלא מערכת שמנוהלת על ידי בעלי אינטרסים המנתבים את החברה לפי צרכיהם – והם בעלי ההון.

בעידן הגלובליזציה שבו אנו חיים, החברה האנושית מורכבת ממיליארדי בני אדם. הטענה המוקדמת שכל חברה אנושית צריכה נורמות מסוימות של התנהגות על מנת להמנע מכאוס מחזיקה גם במקרה הזה. אלא שכאן המצב מסובך הרבה יותר. שוני תרבותי והיסטורי מוביל בהכרח לקודים שונים ולערכים שונים. לא כל מה שמקובל כאן בישראל, נראה נכון גם לאנשים במזרח הרחוק. ובכל זאת, צריכה להיות מערכת כלשהי שמנהלת את החברה בכללותה. המערכת הזו היא המערכת הכלכלית הגלובלית. מערכת זו החליפה במידה רבה את הדתות הממוסדות ששלטו במשך מאות שנים בחברה האנושית. למערכת הכלכלית יש צדדים רבים שלא זה המקום להיכנס אליהם, אולם אציין בקצרה ככל הניתן כמה מהם:

1. המערכת הכלכלית מבוססת על הרעיון של סחר חליפין, תן משהו תמורת משהו אחר.
2. מכיוון שמדובר בחברה גדולה מדי עבור סחר חליפין ישיר, הומצא הכסף כאמצעי לניהול הסחר בצורה הוגנת ושווה. לכסף יש ערך קבוע, וכל מוצר או שירות ניתנים להמדד בערך כספי.
3. במערכת כזו, ככל שיש לך יותר כסף, יש לך יותר כוח. מי שיש לו מיליונים בבנק יכול לקנות יותר מכל דבר שירצה.
4. מכיוון שלהרבה אנשים אין, הם יכולים לספק עבודה, שנדרשת לייצור ושירות, ולקבל תמורתה שווי ערך כספי.
5. מי שקובע את הערך של כל דבר, החל מחומר הגלם, דרך המוצר, וכלה בעבודה האנושית, הוא מי שיש לו את הכוח ואת האמצעים כדי להחליט. האדם הפשוט שצריך לאכול, יעבוד כמה שיצטרך כדי לקנות את האוכל. בעל הון לעומתו, יכול להחליט כמה לשלם תמורת העבודה וכמה לדרוש תמורת האוכל, שהרי שניהם כאמור בשליטתו.

המבנה שמצטייר לנגד עינינו כאן, הוא מבנה של מעמד שולט ומעמד נשלט. מהפכת הדמוקרטיה ששטפה את החברה האנושית החל מהצהרת העצמאות האמריקאית בשנת 1776, שהייתה הפעם הראשונה שבה אימצה מדינה את עקרונות הנאורות וזכויות האדם, הובילה למצב שבו החופש של האדם הפשוט נרחב הרבה יותר מבעבר. היום נראה לנו טבעי שלכל אדם באשר הוא יש זכות טבעית לחיות בכבוד. אולם האם זה באמת כך?

על פי "החלום האמריקאי" לכל אדם יש אפשרות לזכות בעושר ובאושר, אם רק יתאמץ, אך המציאות מוכיחה אחרת. המערכת הכלכלית היא מערכת חזקה מאוד שנועדה לשמר את יחסי הכוחות כפי שהם. בעלי ההון מחזיקים באמצעי הייצור וההפצה, ובאמצעותם הם מנהלים את העניינים. בשונה מהמקובל לחשוב, הפוליטיקאים הם לא קובעי המדיניות, הם רק מבצעיה. את ההחלטות החשובות באמת מקבלים בעלי הכוח האמיתי, קרי בעלי ההון. לאזרח הקטן אין שום חלק בקבלת החלטות אלה. הוא אולי משתתף בבחירות ומשפיע על הרכב הרשות המושלת, אך הפוליטיקאים תמיד יבצעו בסופו של דבר את מה שטוב לבעלי ההון, מהסיבה הפשוטה ש"המדינה" מתבססת על הפעילות הכלכלית שמתרחשת בה, וזו תלויה ישירות בכסף של בעלי ההון. לכן, אם לאלה לא יהיה טוב, המדינה עצמה תיפגע מכך, ולכן על קברניטי המדינה לדאוג לבעלי ההון.

אני בכוונה מדגיש את הנקודה הזו, כי חשוב להבין – המערכת הנוכחית לא משרתת את האינטרס של הציבור הרחב. היא אינה מסוגלת לכך. המערכת בנויה כך שהיא מחויבת לשרת את האינטרסים של ההון, וכדי לעשות זאת בלא מפריע, עליה למכור לציבור אשליה. את האשליה הזו מוכרים לנו היום במאות, אם לא אלפי דרכים. החל מהתרבות עליה כולנו גדלנו, דרך הטלויזיה והאינטרנט, וכמובן תרבות הצריכה, שמעודדת אותנו להיות בעלי משמעות על ידי השתתפות פעילה במערכת הכלכלית, משמע לצרוך על ידי קנייה.

מעטים הם המבינים את האשליה הזו, ומנסים להזהיר את השאר לגבי השעבוד הבלתי מודע. אל השיח הזה נכנס כל סיפור "הסדר העולמי" והאחוות הסודיות למיניהן. מכיוון שהסתכלות אובייקטיבית והגיונית מחייבת את התובנה שהחופש של האדם הפשוט הוא למעשה אשליה, על קברניטי המערכת למוסס את היכולת שלנו להתבונן בחופשיות ובאוביקטיביות. אחת הדרכים היעילות לפגוע בביקורת החברה היא להזנות אותה. זאת נעשה למשל על ידי הפיכת הטענה הפשוטה שקיים מעמד שליט של בעלי הון, שעל פי האינטרסים שלהם מתנהלת הכלכלה, לסיפורי אגדות על אחוות סודיות שסוגדות לשטן ומאמינות באלילים כאלה ואחרים. שיטה זו מגחיכה את כל הביקורת והופכת אותה לאבסורדית, מה שמרחיק את האדם הממוצע ממנה. הרי להאמין שקבוצה של אנשים מסתגרת בחדר סודי, עורכת טקסים פגאניים של שחיתת תרנגולות וציור סמלים בדמן על הקירות, וכל זאת כדי לשלוט בעולם, זה דבר מגוחך. הרבה יותר נוח והגיוני להאמין שישנה אכן "יד נעלמה" שמכוונת את המתרחש, והיא נובעת מהטבע האנושי הבסיסי ומבוססת על חוקי הטבע.

דוגמה נוספת, בהקשר אחר לחלוטין, לחוסר החופש שלנו, היא האמונות התפלות. החתול השחור, אשר מוחזק בתרבות המודרנית כמביא מזל רע, נחשב בתרבויות רבות, החל מהתרבות המצרית וכלה בתרבות האירית, לחיה קדושה שמביאה מזל טוב. אם כך, מדוע מזל רע? מקורה של האמונה הזו היא בימי הביניים. ראשי הכנסיה טענו שהחתול מחובר אל השטן, מכיוון שהחתול הוא חיה לילית, טורפת, שאינה ניתנת לאילוף. אם אני לא טועה, זוהי החיה המבויתת היחידה שאין אנו שולטים בה. אלמנטים רבים מתרבויות קדומות הוסבו בנצרות מחיוביים לשליליים, על מנת להרחיק את המאמינים מהדתות הקודמות שלהם, ולהשאיר אותם בחיק הכנסיה. והחתול, שהיה קדוש ברבות מהתרבויות, ובמיוחד החתול השחור, הפכו לסמל של מזל רע ולקשר עם השטן. כך בעצם מי שהחזיק באמונות שאינן שייכות לנצרות, הוחזק כבעל קשר עם השטן, ולמעשה הותר דמו.

אם כן, מהתיאור שניסיתי להתוות מצטיירת תמונה בה המוני בני אדם מוחזקים במערכת אשר משרתת רק עילית קטנה של בעלי הון ומקורבים, שמשתמשת בשיטות שונות ומשונות כדי להחזיק את ההמונים בתוכה ובשירותה. האשלייה שאנו חופשיים לעשות כרצוננו אינה עומדת במבחן המציאות. אם לחזור אל הקאנביס שפתחתי איתו את המאמר – הצמח הזה שימש את האדם בדרכים רבות זה אלפי שנים, לצורך של הרבה יותר מעישון. יש לצמח הקנאביס תכונות רפואיות רבות, מסיביו אפשר להכין נייר, חבלים ובדים, ניתן להפיק ממנו דלק, ועוד ועוד – אז למה הוא מחוץ לחוק? עד סוף המאה ה-19, היה הצמח חוקי ברובו הגדול של העולם. בשנת 1937, נאסר בארה"ב בחקיקה פדרלית השימוש בו או גידולו, וזאת לאחר שנים רבות שבהן היה חוק הפוך, המכריח כל חקלאי באשר הוא לגדל כמות מסוימת מהצמח.

הסיבות המרכזיות להוצאתו של הצמח אל מחוץ לחוק היו חששות כבדים של יצרני הניילון, אשר סיבי הקאנביס היוו להם תחרות, וכמו כן גם יצרני נייר מעץ, ביניהם בלט איל העיתונות ויליאם הרסט, אשר רצו להימנע אף הם מתחרות. טענות נוספות הן שהמהלך נבע גם מגזענות, מכיוון שרוב המשתמשים במריחואנה באותם ימים היו שחורים ולטינים, אולם אלו הן טענות מבוססות פחות. העיקר הוא, שהצמח הפך מחוקי, נפוץ ואף נדבך חשוב בחקלאות, למשהו הנחשב רע ומסוכן מאוד, וכמובן אסור לשימוש בשום צורה. זאת בדרך של תעמולה של זריעת פחד שכללה קישור הסם עם מקרי אונס ורצח, אלימות קשה וכמובן מעבר לשימוש בסמים קשים.

היום אנו מתמודדים, כאזרחים בעלי תודעה חופשית, עם מגוון של דיכויים מערכתיים. אני לא טוען שישנה כת סודית שמנהלת את העולם, וגם לא שיש מישהו אחד שיושב למעלה ושומר עלינו חלשים. אבל בהחלט ישנה מערכת מעמדית ברורה ומובנית, אשר משמרת את הסטטוס קוו, ושומרת בקנאות על המקומות בפירמידה. המערכת מתנהלת מעצמה, ומובלת על ידי אותם בעלי הון, באמצעות הפוליטיקאים ומכתיבי המדיניות הרשמיים האחרים.

הכוח היחיד שלנו, הוא הגודל שלנו. המערכת מתפקדת רק כי יש מספיק מאיתנו שעדיין מאמינים בה ובנחיצותה. היום שבו נפסיק, ברמה התודעתית הקולקטיבית, להאמין למה שמוכרים לנו, ונביט למציאות בעיניים, יהיה היום בו לא יהיה להם יותר שלטון בנו. מהפכה אלימה לא תעזור, היא יכולה מקסימום להחליף בין השליטים. הפתרון היחיד הוא התעוררות קולקטיבית, לא אלימה, לא נלחמת, אלא חיה ויוצרת עולם אחר. מאות אלפי תנועות וארגונים ברחבי העולם, עשרות מיליוני אנשים, כבר עושים יום יום למען יצירת המציאות האלטרנטיבית הזו. עלינו להצטרף אליהם, איש איש בדרכו, להפיץ את המסר, לעורר את התודעה, ליצור עולם טוב יותר.

לאו צה אמר שכל מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד קטן. אולי הלגליזציה היא הצעד הראשון בדרך. אולי לא. מה שבטוח, אני מתכוון להמשיך ללכת, כל עוד אני יכול.