אם נשאל עובר אורח אקראי מה זה כלכלה הוא מן הסתם ימלמל משהו על מסחר, כסף, מניות, בורסה, אג"חים וכדומה. זאת לא הכלכלה שמעניינת אותי. אני רוצה להתייחס לכלכלה על פי ההגדרה הרחבה של המונח, כפי שהיא מובאת בוויקיפדיה: "מכלול הפעילות האנושית המכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו".
לאורך ההיסטוריה ביססו בני האדם מודלים שונים להשגת האמצעים החומריים הדרושים לקיומם ולרווחתם. המודל שעומד כיום בבסיס המערכת הכלכלית הגלובלית הוא רק אחד מהם. בפוסט הזה אבחן את המודלים הכלכליים השונים על פי שלוש בחינות – תפוצה, יציבות ויעילות, ועל בסיס זה אנסה להסביר מדוע ואיך השיטה הכלכלית הנוכחית השתלטה על השאר, למה היא על סף קריסה ואיך אפשר להפחית את הנזק.
הדבר הראשון שעולה לראש כשמדברים על שיטות כלכליות אלטרנטיביות הוא יחסי החליפין, הבארטר. כלכלת הבארטר היתה נפוצה מאוד עד לפני כמה מאות שנים, אבל היעילות שלה היתה נמוכה משמעותית מזו שהפגינה כלכלת הכסף, ולכן היא נדחקה.
בין כלכלת הבאטר למודל הכלכלי הנהוג כיום קיים שלב ביניים. השיטה הכלכלית שמשמשת את כל כלכלות העולם נולדה למעשה באוגוסט 1971, כשנשיא ארה"ב ניקסון נטש את הסכמי ברטון-וודס שנחתמו בסוף מלחמת העולם השנייה, ובכך ניתק בין הדולר לזהב.
עד לאותו היום, כמעט לכל אמצעי התשלום הנהוגים היה ערך כשלעצמם – בין שאלה היו מתכות יקרות, פולי קקאו בתרבות האצטקית, גמלים בשבטי המדבר או סיגריות בבתי הכלא. מאז שהדולר, המשמש מאז סוף מלחמת העולם השנייה ועד היום כמטבע הרזרבות העולמי, נותק מסטנדרט הזהב, אמצעי התשלום המקובלים הפכו תלויים כמעט לגמרי בהחלטות ממשלות העולם ומוסדות הפיננסים הבינלאומיים, ואין להם עוד ערך כשלעצמם.
את שלושת המודלים האלה – בארטר, כסף בעל ערך וכסף נייר (fiat money) – אני מכניס למשבצת "כלכלת מסחר". לצידה אציב עוד שתי משבצות. הראשונה היא "כלכלת המתנות", תופעה שלמרבה הצער נכחדה כמעט לחלוטין מהתרבות האנושית. תיאור מעמיק של רעיון "כלכלת מתנות" אפשר למצוא בספרו הקלאסי של האנתרופולוג מרסל מוס – "מסה על המתנה". זה טקסט שנחשב קשה מאוד לקריאה (אני ניסיתי בהצלחה לא גדולה במיוחד לקרוא את המקור), אבל לצורך הפוסט הזה אפשר להסתפק במה שכתב עליו גלעד סרי לוי:
מוס מדגיש את העובדה הנסתרת כי מתנה שניתנת לכאורה מתוך רצון חפשי ללא כל חובה חוקית או מוסרית, כמעט אף פעם אינה "מתנת חינם", והיא קושרת את הנותן והמקבל בשרשרת של מחויבויות. זוהי המערכת של נתינת חפצים כמתנה בה ערך הטובין המוחלפים אינו נמדד רק במחירם בשוק הסחורות "הרגיל" אלא בהקשר החברתי של הנותן והמקבל, מה שמכונה "חליפין סימבוליים".
כלכלת המתנות אפשרית רק במסגרת תרבות שמכבדת אותה ורק בקהילות קטנות. בשונה מכלכלת המסחר, היא אינה יכולה להתקיים בין זרים. אם תרבות שמקיימת כלכלת מתנות נפתחת לתרבות שנהוגה בה כלכלת מסחר, מהר מאוד מסורת המתנות תלך ותיעלם, וכלכלת המסחר תשתלט.
מוס ערך את המחקר שלו בתחילת המאה ה-20, רגע לפני שהקולוניאליזם הכריע סופית את תרבויות אמריקה, אפריקה ואסיה. מוס הצליח לתעד את רגעיהם האחרונים של השבטים והחברות שקיימו כלכלת מתנות. בשונה מההשתלטות על בני האדם, האדמות ומשאבי הטבע שבאותן יבשות, כדי להשתלט על המודלים הכלכליים שתושביהן קיימו לא נדרש שימוש בכוח. כלכלת המתנות היתה בלתי יעילה בצורה משמעותית בהשוואה לכלכלת המסחר, ולכן לא היה לה סיכוי לשרוד.
לצד כלכלת המתנות התקיים מודל יעיל עוד פחות, אבל נפוץ הרבה יותר. זוהי השיטה הכלכלית היחידה שאינה ייחודית לבני אדם. הכוונה היא למודל האספקה העצמית (מה שבקנה מידה גדול מכונה "כלכלה אוטרקית"), שבו יחידה אחת – קבוצה של בני אדם, אדם בודד, להקת בעלי חיים או אחד מפרטיה – דואגת לצרכיה באופן עצמי. כדי לעשות זאת אותה יחידה צריכה לבצע את תהליך הפיכת המשאבים הטבעיים לחומרים מועילים לכל אורכו.
זה אולי נשמע מסובך, אבל כשאדם נתקל בעץ וקוטף ממנו פרי ואוכל אותו הוא למעשה מקיים כלכלת אספקה עצמית – הוא ביצע פעולה של "השגת האמצעים החומריים הדרושים לו לצורך קיומו ורווחתו" בלי להיעזר בגורמים חיצוניים. חסרונו הגדול של המודל הזה הוא שהוא אינו מאפשר חלוקת עבודה והתמקצעות כמו שמאפשרות כלכלת המסחר וכלכלת המתנות. ללא חליפין אין לפרט לא פנאי ולא תמריץ להתמקצע במיומנות ספציפית.
למרות חוסר היעילות שלה, כלכלת האספקה העצמית לא נכחדה לגמרי, אלא הצטמצמה לכמה תחומים בסיסיים מחיי היום יום שלא דרשו התמקצעות מיוחדת, כמו ניקיון, תיקונים פשוטים ועיבוד מזון. אבל בעשורים האחרונים אנחנו רואים איך מודל האספקה העצמית נעלם גם מתחומי החיים האלה: אם בדור שלפנינו תיקנו גרביים, שימרו ירקות, שטפו כלים ושיפצו רהיטים, הרי שבדור שלנו אנחנו הולכים לחנות הבגדים כדי לקנות זוג חדש או לסופר כדי לקנות קופסת שימורים וכלים חד פעמיים, או קופצים לאיקאה וזורקים את הספה הישנה לפח. אנחנו רואים מול עינינו את התהליך של השתלטות כלכלת המסחר על השרידים האחרונים של כלכלת האספקה העצמית.
***
אין ספק שכלכלת הכסף, וספציפית כסף הנייר, היא השיטה היעילה ביותר להפיכת משאבי טבע למוצרים ושירותים שמועילים לנו (עוד על כלכלת המסחר, שורשיה והתפשטותה אפשר לקרוא בספר "הגן המסחרי" של פרופ' חיים אופק). השיטה הזו מאפשרת חלוקת עבודה ברמה גלובלית וחסרת תקדים. בלעדיה לא הייתי יכול לשבת עכשיו לצד מחשב שיוצר בסין ובו מתכות שיובאו מאפריקה בהתבסס על טכנולוגיה אמריקאית, ומזין תוכן לשרתים שאולי נמצאים באירופה. הנוחות חסרת התקדים שבה אנחנו חיים לא היתה יכולה להתאפשר ללא כלכלת כסף הנייר.
אבל היעילות הזאת באה על חשבון היציבות. זו אינה תופעה ייחודית לכלכלה: אפשר לראות כיצד יעילות באה על חשבון יציבות, למשל, בצורת השלטון: שלטון דיקטטורי הוא יעיל מאוד, ההחלטות מתקבלות במהירות ומיושמות אפילו יותר מהר, אבל יחסית למשטרים דמוקרטיים הוא הרבה פחות יציב. אף על פי שבדמוקרטיות תהליך קבלת ההחלטות והיישום שלהן ארוך ומייגע, הן חוות הרבה פחות מהפכות ושינויי שלטון דרמטיים, כמו שאפשר לראות עכשיו בשידור חי בצורה שבה ההתקוממות האזרחית באה לידי ביטוי במדינות ערב לעומת המדינות הדמוקרטיות באירופה, ארה"ב וכאן.
דוגמה נוספת למערכת שבה היעילות פוגעת ביציבות אפשר למצוא בחקלאות: מונוקולטורה, שיטת החקלאות התעשייתית, מאפשרת לגדל כמויות עצומות של אותו היבול על דונמים על גבי דונמים, אך היא תלויה במשאבים מתכלים וכל פגיעה ביבול עלולה להוביל לרעב המוני, ע"ע "רעב תפוחי האדמה" באירלנד באמצע המאה ה-19. פוליקולטורה, לעומת זאת, מגבילה את השימוש במיכון מתקדם ולא מפיקה את אותה כמות יבולים, אבל היא אינה תלויה בהכרח בשימוש במשאבים מתכלים ומגוון המינים בה מעניק גיבוי למקרי קיצון.
מונו-קולטורה. כמו מונו-כלכלה - מקסימום יעילות, מינימום יציבות
מגוון הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בשיטת התכנון בר הקיימא, ה"פרמקלצ'ר". ההבנה שמערכות מורכבות בטבע שורדות ומשגשגות בזכות ריבוי הרכיבים בהן. מגוון אמנם מפחית במידה מסוימת את היעילות, אבל הוא מעניק למערכת יציבות.
השיטה הכלכלית הנהוגה כיום מקדשת את היעילות, ובעקבות זאת לוקה בחוסר יציבות כרוני, כמו שראינו בספטמבר 2008, וכמו שעוד נראה בקרוב, ובגדול. כדי להתמודד עם המשבר המתקרב מה שצריך לעשות זה להחזיר את המגוון. זה מה שפעילי הפרמקלצ'ר עושים בשטחי החקלאות, וזה מה שכולנו יכולים לעשות בשאר האספקטים של הפעילות הכלכלית. (אגב, גם בתוך כלכלת הכסף עצמה אפשר להחזיר את המגוון. כדי לדעת איך ולמה, כדאי מאוד לקרוא את הראיון עם הכלכלן ברנארד לייטאר, או לראות את אחת ההרצאות שלו).
זה כבר קורה, אמנם בקנה מידה זעיר, אבל התהליך הזה צובר תאוצה: קהילות ברחבי הארץ והעולם מתחילות לבסס מחדש מסורות עתיקות של חלוקת מתנות (כאן תמצאו דוגמה מצוינת ואפילו מפורסמת למדי) ומערכי חליפין אלטרנטיביים שאינם כוללים כסף – בנק זמן, קהילות מחרוזת ובארטרים. במקביל, חקלאים אורגניים ואחרים מבקשים להחזיר את גידול המזון, גם אם זה בינתיים רק ברמה הסמלית, לסביבה המקומית ובכך להפחית את התלות במזון מיובא וארוז שעובר עשרות מתווכים. יש כאלה שחוזרים לתקן חפצים במקום לזרוק אותם ולקנות חדשים, ובקיצור – חיים יותר, יוצרים יותר, מחליפים יותר – וקונים פחות.
***
הצגתי כאן שלושה מודלים כלכליים עיקריים: כלכלת אספקה עצמית (אוטרקית), כלכלת מתנות וכלכלת מסחר, ואת כלכלת המסחר חילקתי לשלושה תתי-מודל: בארטר, כלכלת כסף בעל ערך וכלכלת כסף-נייר. עד לפני מאתיים שנה בערך, המודלים האלה התקיימו זה לצד זה. כלכלת המתנות התקיימה בכמה תרבויות, וכלכלת האספקה העצמית השתוותה לכלכלת המסחר ואולי אפילו עברה אותה בחברות מסוימות. בכלכלת המסחר, השיטה הנפוצה ביותר היתה כלכלת הכסף בעל הערך – בעיקר מתכות יקרות, וכלכלת כסף הנייר היתה בתפוצה זניחה.
עם המהפכה התעשייתית התמונה התחילה להשתנות בצורה דרמטית. כלכלת המתנות נעלמה לגמרי בעקבות הכיבושים הקולוניאליסטיים, תפוצת כלכלת המסחר הלכה וגדלה, ובתוכה מודל החליפין כמעט נעלם בעוד שכלכלת הכסף תפסה את מקומו. ב-1971, בעקבות ניתוק הדולר מסטנדרט הזהב, תפוצת כלכלת הכסף בעל הערך צנחה, ובמקומה עלתה כלכלת הכסף המודפס. במקביל, גם כלכלת האספקה העצמית החלה להצטמצם, תהליך שצבר תאוצה בעשורים האחרונים עם ההתפשטות המטורפת של תרבות הצריכה. כך מצאנו את עצמנו במערכת כלכלית שמבוססת כמעט כולה על מודל יחיד – מערכת יעילה בצורה מופלאה, אבל בלתי יציבה בצורה מסוכנת.
במקביל לתהליך הצטמצמות מגוון המודלים הכלכליים והמעבר למונו-כלכלה, במהלך ה-20 שנה האחרונות החל להיווצר מודל כלכלי חדש: בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות, צצה לה פתאום שיטה כלכלית יעילה הרבה יותר מכלכלת כסף הנייר, גם אם נכון לעכשיו מוגבלת מאוד. המודל הזה מאפשר להעביר רק סוג אחד של משאב: מידע. בשונה משאר השיטות הכלכליות שהזכרתי כאן, המודל הזה אינו מבוסס על משחק סכום אפס. כאשר מדובר במידע הנותן אינו מוותר משלו כדי לתת למקבל. "זה נהנה וזה אינו חסר". זהו מודל של כלכלת שפע. אפשר לראות אותו מיושם בקוד הפתוח, בתרבות השיתוף ברשת וגם מחוץ למרחב הווירטואלי – במידע מילולי שמועבר במדיומים אחרים ובמידע ביולוגי שמועבר באמצעות רשתות חקלאים אורגניים.
הצעד הראשון בהתפתחות המודל הזה היה עם פיתוח השפה האנושית, וככל שטכנולוגיות התקשורת השתכללו – פיתוח הכתב, המצאת הדפוס, הטלגרף, הטלפון, הרדיו והטלוויזיה – כך המודל הזה הפך נפוץ יותר ויותר, ובעשרים השנים האחרונות ראינו זינוק עצום בתפוצת המודל הכלכלי הזה עם התפתחות האינטרנט (על כלכלת המידע כתבו, מזווית קצת אחרת, אלבין והיידי טופלר ב"עושר מהפכני").
מערכת כלכלת המסחר, שצברה עוצמה אדירה במאות האחרונות, מנסה להילחם במודל החדש. באמצעות מאבקים משפטיים על זכויות יוצרים ורישום פטנטים, האנשים שעומדים בראשי הפירמידות של כלכלת המסחר מבקשים להכפיף את כלכלת השפע לכללים שלהם, אבל גם אם הם מנצחים בקרב אחד או שניים – את המלחמה הם מפסידים.
מפת אמצעי המדיה על פי קליי שירקי. התשתית הטכנולוגית לכלכלת המידע
***
אנחנו חיים בתקופה מרתקת. בשנים האחרונות ראינו איך המודל הכלכלי הנפוץ ביותר בעולם, זה שהצליח להשתלט על כל השאר בזכות היעילות שלו, מאבד יציבות ובקרוב יקרוס בקול רעש גדול, ובמקביל מודל כלכלי חדש מתחיל לצבור תאוצה.
מי שמחפשים פתרון אפקטיבי ובר-קיימא לקראת הקריסה הצפויה של המערכת הכלכלית ימצאו אותו בהחזרת המגוון ובביסוס מודלים כלכליים חדשים. אחד היתרונות העצומים של הפתרון הזה הוא שלא צריך לחכות לקריסת מערכת המונו-כלכלה כדי להתחיל לבסס את התשתית למערכת כלכלית מגוונת יותר, ובטח שלא צריך לחכות לאנשים אחרים – לובשי חליפות או מדים, זה לא משנה – שיפתרו עבורנו את הבעיות. כך יוצרים עולם טוב יותר ממש היום.
תגים: דמיינו, מהפכת האינטרנט, מונוקולטורה, מיתוסים כלכליים, משבר כלכלי, משבר פיננסי, תודעת שפע
04/12/2011 בשעה 9:54 |
עוד מודל ששמעתי עליו בפודקאסט כלשהוא (אם תתעקש אחפור ואמצא לך את שם הכותב) מתייחס לכלכלה במעגלים. הכלכלה הראשונית להגדרתו היא מחזור החומרים בטבע ועולם החי והגידולים, קרקעות, מתכות, וכולי. הכלכלה המשנית היא השיום האנושי הבסיסי – חומרי גלם תעשייתיים, חלקי מכונות, מוצרים יומיומיים הדרושים למחייה, משכורת וכדומה. לבסוף הכלכלה המשלשית היא כלכלת המוצרים הפינאנסיים. מניות, ביטוחים, הימורים שונים על משכנתאות, נגזרות ושאר הקללות של העולם הפינאנסי.
הבעיות מתחילות, לטענתו, כשהגבולות בין העולמות האלו נשברים. כשהכלכלה המשנית מנסה לכבוש ולהכתיב חוקים לא סבירים על הכלכלה הראשונית, וכמובן לאחרונה, כשהכלכלה המשלשית כופה עצמה על השתיים האחרות, והספקולציות הן לא רק על מניות וביטוחים אלא גם על עתודות מזון, הלוואות נדל"ן ופנסיות, ולבסוף על קרקעות וספקולציות על מחצבים. עלו כבר רעיונות שונים, שום דבר מאלו לא בדוק כמובן, שיש להפריד את הכלכלות האלו איכשהוא. להשתמש במטבע מקומי אחד למסחר בתוך הקהילה (משהו מתכלה כדי לעודד אנשים להוציא אותו), באחרת להשקעות לטווח ארוך (משהו יציב כדי לעודד אנשים לחסוך אותו), באחרת למסחר "משלשי" כדי לא למוטט בקלות את הכלכלות האחרות וברביעית למסחר בינלאומי (משהו שיועיל לבריאות עולמית של האנושות והכוכב, למשל מסחר בפליטת וקליטת פד"ח).
הבעיה שלי עם כלכלה בת קיימא, אקולוגית, היא שעדיין אין שום מודל בדוק ומיושם איפשהוא, אין אפילו מודל תיאורטי מספיק מוצק שיהיה מה לבדוק :(
05/12/2011 בשעה 18:29 |
לגבי כלכלת הפיננסים שכבשה את הכלכלה הריאלית, אני ממליץ על הספר "בודריאר וסימולקרת הכסף" של אושי שוהם קראוס. שילוב מעניין בין כלכלה, פילוסופיה פוסט-מודרנית וסמיוטיקה. כתבתי עליו כאן
ובאשר להיעדרו של מודל בדוק ומיושם לכלכלה בת קיימא – זו בדיוק הטענה שלי כאן. מודל כזה הוא בלתי אפשרי, מכיוון שכלכלה בת קיימא מורכבת מממגון של מודלים שמשפיעים על תחומי חיים שונים. אל תצפה למודל אחד, תחפש את המגוון ושם תמצא את היציבות.
בפוסט שהפנית אותי אליו כתבת שצריך להתחיל מאיפשהו – הנה, אנחנו מתחילים. מתחילים לחלק בגדים בשוקי קח-תן, מתחילים לסחור ביננו בבארטרים (אני מכיר אדם שבונה אתרים תמורת מזון, שיעורים פרטיים ואפילו צמחי מרפא כאלה ואחרים), ומתחילים להשתמש בטכנולוגיות הזמינות לנו כדי לחלוק ידע בחינם. זה קורה.
04/12/2011 בשעה 11:06 |
אבקש להזכיר כי "כלכלת מסחר" כפי שאהרון קורא לה, היא זו שהשיגה לנו את השפע הנוכחי.
לכן אין לה צורך להלחם בשום שיטה – בני האדם בסופו של דבר אינם מטומטמים עד כדי כך. ואם הם כן – זכותם שמורה להם. שאר העולם לא יפגע.
04/12/2011 בשעה 14:14 |
יונתן, אתה כמו נפוליאון לפני ווטרלו, שמסיק שהכיבושים הביאו לנו את האדמות ולכן צריך להמשיך בכיבושים
04/12/2011 בשעה 18:10 |
לא. להיפך. כתבתי שאין צורך להלחם. כי מה מנצח- ימישך לנצח גם ללא קרבות.
05/12/2011 בשעה 18:32 |
להתלהב משיטה כלכלית בגלל היעילות שלה זה כמו להתלהב מאוטובוס שמסוגל להגיע ל-200 קמ"ש, רק שאין לו בלמים.
05/12/2011 בשעה 21:23 |
מוזר. חשבתי שאבן הבוחן של הקצאת המשאביםהוא יעילות. מסתבר שהוא לא. נו שוין.
05/12/2011 בשעה 17:17 |
כן, אבל מישהו צריך להתחיל. חברת הציידים ומלקטים לא הבינה למה להתאמץ כל כך קשה בחברה חקלאית בשביל אוכל
06/12/2011 בשעה 4:50 |
אז למה הם לא רק עשו זאת, אלא גם התמידו?
06/12/2011 בשעה 13:59 |
הרבה מהן לא התחילו ולא התמידו, עד שהן נכבשו על ידי חברות חקלאיות שהיו מרוכזות יותר ולכן חזקות יותר. וגם כיום עדיין יש חברות כאלו.
למעשה, הם עשו מה שאתה מציע: השיטה הזו הביאה לנו אוכל בלי מאמץ, לא יהיה חכם לעבור לשיטה אחרת. אבל היה חכם יותר מצדם לעבור לשיטה אחרת לפני שיטבחו בהם.
06/12/2011 בשעה 9:10 |
[...] שנצליח לנצל את כל זה לטובה? אולי כי כדי להאמין צריך להצליח לדמיין את העולם אחרת. בלי רעב, בלי מלחמות, בלי פחד. אלימות לא תוביל אותנו לשם. [...]
12/12/2011 בשעה 21:12 |
[...] יש המון מה לעשות. יש המון לאן לשאוף. ושאף אחד לא יגיד לנו שאי אפשר, שאיננו יכולים. צריך אנשים שמשוגעים דיים כדי להאמין שהם יכולים לשנות את העולם, אשכרה יכולים לשנות אותו. השגנו כל כך הרבה דברים עד היום. פיתחנו טכנולוגיות שמאפשרות לנו לייצר שפע עבור כל בני האדם על פני כדור הארץ. הגענו לרמה תרבותית ורוחנית שמאפשרת לנו להבין את האחריות שלנו בהקשרים של הטכנולוגיה ושל חלוקת השפע הזה. מצאנו את הדרכים לתקשר עם כל בן או בת אדם באשר הם על פני כדור הארץ, ובכך למוטט את הגבולות הישנים שהפרידו בינינו. העולם הולך ונהיה אחד. ואת כל זה הצלחנו. אז למה שלא נאמין בעצמנו שנצליח לנצל את כל זה לטובה?אולי כי כדי להאמין צריך להצליח לדמיין את העולם אחרת. [...]
30/12/2011 בשעה 0:14 |
אני חייבת להגיד שלא לגמרי הבנתי את ההבדל בין בארטר לכלכלת המתנות.
01/01/2012 בשעה 18:22 |
בבארטר נעשה חליפין בין סחורות או שירותים. בארטר יכול לעבוד גם בין זרים מוחלטים. בכלכלת מתנות גורם אחד מעניק שירות או משאבים לגורם אחר, בלי לצפות לקבל תמורה מיידית. עצם השותפות בתרבות שבה מונהגת כלכלת מתנות מבטיחה שהמתנה שהענקת תחזור אליך בהמשך, גם אם לא ישירות דרך מי שקיבל ממך את המתנה. כלכלת מתנות לא אפשרית בין זרים, אלא רק בין שני חברים באותה תרבות שהשיטה הכלכלית הזאת מקובלת בה.
09/01/2012 בשעה 20:34 |
[...] להתממש במציאות. הוא לא יוכל לקרות בלי מהפכה מקבילה בשיטה הכלכלית, ועוד יותר – באופן המחשבה שלנו. דעתי היא שבמקביל [...]